<h1>נמוקי יוסף — תענית</h1>
<h2>דף ב.</h2>
[תענית י"ח ע"א] גמ'. איתמר א"ר חייא בר אשי אמר רב הלכה כר' יוסי, ושמואל אמר הלכה כרשב"ג, דתניא רשב"ג אומר מה תלמוד לומר בהון בהון שתי פעמים לומר לך הן אסורים לפניהם ולאחריהם מותרין. פירוש. בהון בהון. דאמרינן במגלת תענית אילין יומיא דלא להתענאה בהון ומקצתהון דלא למספד בהון, בהון משמע מיעוט. והאך פסקא לא איצטריך לן לענין מגלת תענית דהא בטלה מגלת תענית כדכתב הראי"ף ז"ל, אלא צריך לן לענין חנכה ופורים דלא בטלה כלל, ואם באנו לפסוק הלכה כרב קשה עלינו תענית שאנו מתענים ביום שלפני פורים, אבל נפסוק הלכתא כשמואל כדפסק הרב אלברצלוני ז"ל.
<h2>דף ל:</h2>
גמ'. היכי עבדי אמר אביי מצפרא לפלגיה דיומא מעיינינן במילי דמתא, מפלגיה דיומא לפניא ריבעא דיומא קרינן ומפטרינן וריבעא דיומא מצלינן ובעינן רחמי, דכתי' ויקראו בספר תורת (האלקים) [ה' אלוקיהם] רביעית היום ורביעית מתודים ומשתחוים לה'. פירוש. היכי עבדי. מאי(כו) עבדי בכנופיא מצפרא לפלגיה כתבו ז"ל דהא דאביי בכלהו תעניתא איתא ואפי' בשלש ראשונות, וכן כתב הר"ם במז"ל [פ"א מתעניות הי"ז]. מעיינינן. דרישה וחקירה לבדוק במעשיהם בעסקי בני העיר אם גזל וחמס ביניהם מסירין אותו, וזה עושין מהבקר עד חצי היום, וכתב הר"ם במז"ל [פ"ג מתעניות ה"ז] דבצפרא נמי הוו מצלו אלא שמרבים בערב בצלותא ורחמי, וכן כתב רב פלטוי מנהגא דילן למקרי בצפרא בפרשה דשבתא ובמנחה בפרשת תענית, וענינים אלו תלויין במנהג, ואיפשר דאינהו דהוו עבדי כנופיא מצפרא לא הוו קרו ומפטרי מצפרא, ומנהגנו שאנו סומכין על מסכת סופרים [פי"ז ה"ז] שאומ' שקורין ויחל, שמדבר בענין רצוי מחילה והבטחתנו כשאנו אומרים י"ג מדות שאין אנו חוזרים ריקם, ויש נוהגין בספרד שלא לקראת אלא בשחרית, ומדאמרינן הכא דריבעא דיומא מצלינן וכו' משמע שלא היה מנהגן לקרות בפרשת תענית אלא מחצי היום ואילך. הריטב"א ז"ל.
